א-שבאב בסומליה, דאעש ח'וראסאן, אל-קאעדה במערב אפריקה - כולם פועלים מתוך אותו ספר חוקים. מי שמבין אותו - מבין את הטרור. הג’יהאד הוא פרויקט...

בחירתו של ח'ליל אל-חיה לראש הלשכה המדינית של חמאס אינה מהווה רק החלפת מנהיגות בארגון, אלא החלטה אסטרטגית שמצביעה על הכיוון שאליו חמאס שואף להתקדם בשנים הקרובות. הכוונה היא לחיזוק הברית עם איראן, דחיקת הקו הפרגמטי יותר של ח'אלד משעל, והמשך בנייה והרחבה של הכוח הצבאי לצד הרחבת פעילות הטרור מחוץ לרצועת עזה. ח'אלד משעל, שנחשב לפרגמטי יותר, תמך בגמישות פוליטית, פיוס עם פתח והפיכת חמאס לשחקן פוליטי לצד הזרוע הצבאית, תוך שמירה על מרחק יחסי מאיראן והסתמכות על הציר הסוני בראשות קטאר ו

לפי דיווחים בתקשורת בארצות הברית, ממשל טראמפ אינו מסתפק עוד בלחץ הכלכלי שהפעיל על איראן, אלא שוקל לעבור לשלב הבא. על פי ה"וול סטריט ג'ורנל", בבית הלבן נדונו שלוש אפשרויות דרמטיות: השתלטות על האי ח'ארג', הפצצה של מתקן גרעיני תת-קרקעי בהר פיקאקס, והרחבה של התקיפות גם לתשתיות האנרגיה של איראן. אפשרויות אלו מעידות כי וושינגטון שוקלת לעבור ממדיניות של בלימה למדיניות של פגיעה ישירה ביכולות האסטרטגיות של המשטר. במקביל, ארצות הברית החזירה לתוקף את המצור הימי המקיף על איראן, הפעם עם א

ההכרזה על פירוק "ועדת החירום הממשלתית" והתפטרותו של מחמד אלפרא מוצגים על ידי חמאס כצעדים שמטרתם לאפשר כניסתה של ועדת טכנוקרטים לניהול רצועת עזה. עם זאת, מאחורי המהלך הזה לא מסתתר שינוי מהותי, אלא ניסיון פוליטי לעקוף את הסוגיה המרכזית: פירוק הזרוע הצבאית מנשקה. בפועל, חמאס אינו מוותר על השליטה האמיתית ברצועה. הוא מוכן להעביר לוועדה המקצועית את האחריות על השירותים האזרחיים: חשמל, מים, בריאות, חינוך ופינוי אשפה אך מתעקש לשמור בידיו על הכוח הצבאי. זוהי חזרה למודל המזכיר את "חזבאל

הסכם המסגרת שנחתם בין ישראל ללבנון אינו רק הסדר ביטחוני מקומי. הוא הפך למבחן אזורי שמשרטט מחדש את קווי השבר בעולם הערבי - וממחיש כי המאבק האמיתי מתנהל בין מחנה המדינות המתונות המבקשות יציבות, לבין המחנה הרואה בהמשך העימות עם ישראל כלי לשימור השפעה אזורית. העובדה שסעודיה ואיחוד האמירויות מעניקות גיבוי ברור לממשלת לבנון אינה מקרית. שתי המדינות מבינות כי פירוק כוחו הצבאי של חזבאללה, חיזוק המדינה הלבנונית וצמצום ההשפעה האיראנית משרתים בראש ובראשונה את האינטרסים שלהן. מנגד, מצרים

ההתפתחויות האחרונות במגעים בין ארה"ב לאיראן עשויות לסמן תפנית אסטרטגית בזירה הלבנונית. אם הדיווחים על ההבנות שהושגו בשווייץ משקפים את המציאות, לבנון כבר אינה נתפסת כזירה מקומית בלבד, אלא כחלק בלתי נפרד מהמו"מ הרחב בין וושינגטון לטהראן. לפי הערכות של גורמים ביטחוניים, איראן הצליחה לשלב את לבנון במכלול האינטרסים האזוריים שלה, תוך ניצול מנופי לחץ, בראשם האיום על חופש השיט במצרי הורמוז. מנקודת מבט טהראנית, המסר ברור: לא ניתן להגיע להסדרה בלבנון מבלי להתחשב באינטרסים האיראניים ובמ

בשבועות האחרונים מתגבשת בטהראן תפיסה אסטרטגית חדשה: לבנון אינה עוד זירה משנית, אלא חלק מהותי ובסיסי בביטחון הלאומי של איראן. בעיני משמרות המהפכה, חזבאללה איננו רק בעל ברית או ארגון פרוקסי, אלא קו ההגנה הקדמי מול ישראל. לכן, כל פגיעה משמעותית בו נתפסת כפגיעה ישירה במעמדה האזורי וביכולת ההרתעה של הרפובליקה האסלאמית. מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" גוברת באיראן ההכרה כי ישראל וארצות הברית פועלות לפירוק "ציר ההתנגדות" ולעיצוב מחדש של המזרח התיכון. בטהראן רואים בעזה, לבנון, עיראק, תימ

בו בזמן שוושינגטון מדברת על דחיית התקיפה ופתיחת חלון למו״מ, בטהרן רואים בהפסקת האש הזדמנות אסטרטגית להתארגנות מחודשת לקראת המאבק הבא. חלון הזמן שנוצר בעקבות הפסקת האש בין ארה״ב לאיראן מנוצל על ידי טהרן ללמידה, חיזוק והכנה לסבב הבא. מאחורי ההריסות של אתרי הטילים שהותקפו, איראן מפתחת תפיסת לחימה חדשה, הפחות מתמקדת בעימות ישיר ויותר ב"שחיקה", הסתגלות ולמידת דפוסי הפעולה של האויב. לפי דיווחים מארה״ב, האיראנים הצליחו לשקם חלק מאתרי הטילים שנפגעו, להעביר משגרים ניידים ולחדש תשתיות

ביקורו של נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, באיחוד האמירויות נחשב לחריג ובעל משמעות עמוקה הרבה יותר ממפגש דיפלומטי שגרתי בין שתי בעלות ברית ערביות. הביקור התקיים על רקע מתיחות אזורית חריגה, כאשר המפרץ הפרסי הפך לזירת עימות ישירה מול איראן, וקהיר בוחרת להעמיד את עצמה בחזית המאבק. התמונות שפורסמו מאבו דאבי היו יוצאות דופן: א-סיסי ומוחמד בן זאיד סקרו יחד מטוסי קרב מצריים מדגם ראפאל המוצבים באמירויות, לצד טייסים ואנשי צוות מצרים. מדובר לא רק במסר צבאי, אלא בהצהרה אסטרטגית ברורה – ה

העימות עם איראן יצר מהפכה פוליטית וביטחונית ברחבי המפרץ והוביל לשינוי תפיסתי משמעותי בקרב מדינות האזור. לצד הצעדים התקיפים של איחוד האמירויות, בולטת במיוחד בחריין - מדינה קטנה שהפכה לחזית רגישה במיוחד מול טהרן. מלחמת ארבעים הימים בין ישראל, ארה"ב ואיראן לא רק הגבירה את המתיחות באזור, אלא גם הדגישה את החששות של מדינות המפרץ מפני השפעה איראנית פנימית והפעלת רשתות נאמנות בשטחן. מבחינתן, איראן אינה רק יריב גיאופוליטי, אלא איום ישיר על יציבות המשטרים ועל הביטחון הכלכלי של האזור כו

בנאומו האחרון קרא נשיא לבנון, ג'וזף עאון, לישראל "להפסיק לפגוע באזרחים". הקריאה הזו אינה מנותקת מהקשר הרחב, אלא משקפת את עומק המשבר הפנימי בלבנון. מאחורי הדברים מסתתרת דינמיקה מורכבת הרבה יותר: מדינה ריבונית לכאורה, מול ארגון טרור חמוש שמכתיב את קצב ההסלמה. דבריו של נישא לבנון מהווים ניסיון לבנוני לייצר נרטיב של "לבנון כקורבן" ו"ישראל כאחראית להסלמה". אך בפועל, המציאות שונה: חזבאללה ממשיך לפעול מדרום לבנון, מפר את הפסקת האש באופן שיטתי ומוביל את לבנון לעימות שאינה שולטת בו. ל

השיחות בין ישראל ללבנון בוושינגטון אינן מתקיימות רק מול ביירות, אלא תחת פיקוח הדוק גם מדמשק. בסוריה מודעים היטב לכך שכל הסכם בין ישראל ללבנון עלול לפגוע באינטרסים שלהם. מאחורי הקלעים, בדמשק חוששים לא מהפסקת אש אלא מהסדרה. חוות שבעא, פריסת הכוחות ועתיד חזבאללה - כל אלה נוגעים ישירות לאינטרסים הסוריים. מבחינתם, אי אפשר לנתק את לבנון מהזירה הסורית. לבנון מגיעה לשולחן המו"מ עם דרישות ברורות: הארכת הפסקת האש נסיגה ישראלית שחרור עצורים שיקום הדרום בקיצור, המו"מ מתמקד בשקט זמני ולא

מקור: ערוץ הטלגרם של הטלוויזיה הסורית האזור כולו עוקב בדריכות אחר השיחות בין ישראל ללבנון וההתפתחויות האחרונות. במרכז השיחות עומד ניסיון ליצור מסגרת ברורה ומוסכמת יותר של הבנות ותקשורת בין הצדדים. זהו תהליך עדין שמטרתו להפחית חיכוכים ולשמור על פתח להמשך הידברות, גם בסביבה מורכבת ומאתגרת. השיחות שנערכו בוושינגטון לא יצרו שלום חדש, אך הן חשפו את המאמץ המתמשך לעיצוב מחדש של הכללים באזור: ישראל פועלת באמצעות לחץ וכוח מול איראן וחיזבאללה; לבנון נאבקת לשרוד תחת שליטתו של חיזבאללה,

ההתפתחויות האחרונות במזרח התיכון מצביעות על שינוי עומק במאזן הכוחות האזורי, כאשר במרכזו ניצבת איראן הנאלצת להתמודד עם לחצים הולכים וגוברים ממספר כיוונים במקביל. אחד השינויים המשמעותיים ביותר הוא התקרבותה של פקיסטן לסעודיה, שבאה לידי ביטוי בפריסת מערכות הגנה אווירית וסיוע צבאי כחלק מהסכם הגנה אסטרטגי בין המדינות. מהלך זה מצמצם באופן ישיר את יכולתה של איראן לאיים על תשתיות הנפט הסעודיות באמצעות טילים וכטב"מים, ומאלץ אותה לקחת בחשבון אפשרות של פתיחת חזית נוספת ממזרח. עבור איראן,

🚨 איראן נחלשת? ישראל מתחזקת? - מה באמת קורה בתודעה של העולם הערבי 📌מה באמת חושב העולם הערבי על המלחמה בין ישראל לאיראן? 📌והאם אנחנו עדים לשינוי עומק בתפיסה האזורית? חברים, הסרטון צולם לפני הפסקת האש 😊 בפרק הזה של ״על הכוונת״ אנחנו מנתחים את הקרב האמיתי - לא רק בשדה הקרב, אלא בשדה התודעה: התקשורת הערבית, הרשתות החברתיות, והנרטיבים שמשתנים בזמן אמת. 📌למה איראן כבר לא נתפסת רק ככוח מרתיע - אלא כאיום לא יציב 📌הקריאות החריגות בעולם הערבי להפלת המשטר האיראני 📌הפחד האמיתי מק

דאעש קורא לשריפת בתי כנסת ברחבי העולם ובדגש את בתי הכנסת במספר מדינות ערב ולחקות את הפיגוע של המחבלים שביצעו את הפיגוע בחנוכה בסידני: "ובין הפרדוקסים המוזרים במסע הכופרים נמצאת ההחלטה היהודית בו זמנית להוציא להורג את הפלסטינים בבתי הכלא היהודיים עם הסלמת גל ההוצאות להורג החשאיות של מוסלמים בבתי הכלא הכופרים. והיהודים והכופרים, לא משנה כמה הם חלוקים ביניהם, מאוחדים במלחמתם נגד המוסלמים. לנוכח הטרגדיה של סגירת מסגד אל-אקצא המבורך, חובה על מוסלמים בכל מקום המזהים את הכמיהה לניצ

שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, שוחח בטלפון עם שר החוץ הטורקי, הקאן פידאן עראקצ'י הביע את הערכתו ל"מאמצי טורקיה ומדינות באזור לסיים את המלחמה" "התוקפנות והפשעים שבוצעו על ידי ארה"ב והמשטר הציוני נגד איראן הם הגורם העיקרי למצב הנוכחי ולחוסר הביטחון באזור" "הבעיה העיקרית היא ההתנהגויות הסותרות והדרישות הלא רציונליות של הצד האמריקאי, וההתנהגויות וההצהרות הסותרות של הצד האמריקאי מחשידות מאוד ומגבירות את הפסימיות כלפי הטעייתם." פידאן אמר כי "הפסימיות של איראן כלפי הצד השני מובנת, מ

התקיפה האיראנית על מתקן הנפט הסעודי בינבוע אינה עוד אירוע טקטי נקודתי - אלא נקודת מפנה אסטרטגית שממחישה עד כמה העימות האזורי חצה סף חדש. הפגיעה במתקן של Aramco על חופי הים האדום, גם אם הוגדרה “קלה יחסית”, היא מהלך מחושב היטב. איראן לא ביקשה רק לגרום נזק פיזי, אלא להעביר מסר חד: אין עוד חסינות לתשתיות האנרגיה של מדינות המפרץ. לאחר התקיפות בקטר ובאיחוד האמירויות, סעודיה הפכה ליעד ישיר במשוואת ההסלמה. זהו חלק מדפוס פעולה ברור: טהראן פועלת לפי אסטרטגיית “הרחבת הזירה”. היא אינה מס

במאמר מערכת שפורסם בשבועון דאעש אל־נבאא', מתייחס לפעולות של ארגון הטרור במהלך חודש הרמדאן. מאמר המערכת האחרון של דאעש בשבועון אל־נבאא׳ מציג תפיסה ברורה ומגובשת של חודש הרמדאן לא רק כזמן של פולחן דתי, אלא כשלב מרכזי בלוח השנה המבצעי של הארגון. כבר בתחילת המאמר מודגש השילוב בין פולחן ללחימה, כאשר הארגון מתאר את לוחמיו כמי ש"משלבים את שערי הטוב ואת מעלות הציות, בין תפילה לצום, ולשמירה על החזיתות וללחימה בחזיתות הקרב". בכך, דאעש מבקש לייצר מסגרת רעיונית שבה אין הפרדה בין דת ל

מוג’תבא ח’מינאי מונה למנהיג העליון של איראן לאחר שהמאבק על הירושה בצמרת המשטר הסתיים לטובתו, בעיקר בזכות תמיכתם הנוצרה במשמרות המהפכה. במהלך השנים, בנה מוג’תבא בסיס תמיכה רחב במחנה השמרני הקיצוני במדינה, המתנגד נחרצות לכל ניסיון להתקרב למערב ומוביל מדיניות אזורית אגרסיבית מול יריבותיה של איראן. ח’מינאי צפוי לנהל עימות ממושך ככל האפשר מבלי להיראות כמי שמוותר או מפסיד, כדי להימנע מלהפגין חולשה כבר בתחילת כהונתו. במסגרת גישה זו, יש סבירות שאיראן תנקוט במלחמת התשה מול ישראל, במטר