חמאס מחליף את החליפה - אבל לא את המהות

ההכרזה על פירוק "ועדת החירום הממשלתית" והתפטרותו של מחמד אלפרא מוצגים על ידי חמאס כצעדים שמטרתם לאפשר כניסתה של ועדת טכנוקרטים לניהול רצועת עזה. עם זאת, מאחורי המהלך הזה לא מסתתר שינוי מהותי, אלא ניסיון פוליטי לעקוף את הסוגיה המרכזית: פירוק הזרוע הצבאית מנשקה.

בפועל, חמאס אינו מוותר על השליטה האמיתית ברצועה. הוא מוכן להעביר לוועדה המקצועית את האחריות על השירותים האזרחיים: חשמל, מים, בריאות, חינוך ופינוי אשפה אך מתעקש לשמור בידיו על הכוח הצבאי. זוהי חזרה למודל המזכיר את "חזבאללה" בלבנון: ממשלה אזרחית מנהלת את חיי היומיום, בעוד שהארגון החמוש שומר על מונופול הכוח ומכתיב את סדר היום הפוליטי והביטחוני.

לכן, ההתפטרות של אלפרא ופירוק הוועדה הם בעיקר מהלכים קוסמטיים. הדרג המקצועי ממשיך לפעול, מנגנוני השלטון נשארים על כנם, וחמאס לא מוותר על מוקדי הכוח האמיתיים שלו. מדובר בהחלפת מעטפת בלבד, ולא בהחלפת המשטר.

בישראל מעריכים שמטרת המהלך היא למשוך זמן, להוריד את הלחץ הבינלאומי ולמנוע את הדרישה לפריז הרצועה. במקביל, חמאס שואף למנוע מבצע ישראלי נרחב באזורים שעדיין בשליטתו ולהקשות על יישום תוכניתו של הנשיא טראמפ לעתיד רצועת עזה, המבוססת על פירוק ארגוני הטרור מנשקם והקמת מנגנון אזרחי עצמאי.

גם בזירה הפלסטינית יש מי שסבורים שחמאס מנסה לקנות זמן, בתקווה ששינויים פוליטיים בישראל ישפיעו בעתיד על תנאי המשא ומתן.

עם זאת, הסוגיה המרכזית נותרה בעינה: כל עוד חמאס מחזיק בנשקו, לא תהיה שום ועדת טכנוקרטים עצמאית. כל ממשלה אזרחית תפעל תחת צלו של הארגון החמוש, כפי שקורה בלבנון מול חזבאללה.

לכן, השאלה אינה מי ינהל את השירותים האזרחיים או יפנה את האשפה. השאלה האמיתית היא מי מחזיק בנשק. כל עוד התשובה היא חמאס אין שינוי מהותי במציאות, אלא ניסיון להסתיר את אותה שליטה תחת מסווה חדש.